היסטוריה ואבולוציה של הטורניר
ה-ICC תכננה לבנות מחדש את הקריקט הבינלאומי מאז שנות ה-90. ב-1998 הם גיבשו תוכנית "טיולים עתידיים", שנועדה להבטיח שתהיה תוכנית קבועה ומתמשכת של קריקט בינלאומי בקרב מדינות הקריקט המובילות. למרות שתוכנית זו הייתה צעד בכיוון הנכון, היא לא הצליחה ליצור פלטפורמה תחרותית לצוותים שותפים ושותפים להתחרות מול הקבוצות המובילות. נוסף על כך, עיתוי התוכנית גרם לכך שהיה פער גדול בלוח השנה שצריך למלא בקריקט. מועצת הקריקט הבינלאומית חיפשה, לפיכך, פתרון שיוכל ליצור משחקים תכופים ותחרותיים יותר בין מדינות הקריקט המובילות, כמו גם לספק פלטפורמה לצוותים שותפים ושותפים להוכיח את ערכם ולהשתפר. אחרי הרבה סיעור מוחות, מועצת הקריקט הבינלאומית איפסה את הרעיון של פורמט ליגה עבור הקבוצות הבינלאומיות המובילות. מתכונת זו תכלול סדרה מובנית של משחקים דו-צדדיים, שבהם הקבוצות המובילות ישחקו זו מול זו על בסיס בית וחוץ. זה ילווה בטורניר סבב בהשתתפות הקבוצות המובילות מפורמט הליגה, כאשר שתי הקבוצות המובילות ירוויחו את עצמן במקומות בגמר. הצעה מפורטת לפורמט זה הוצגה בפני מועצת המנהלים של מועצת הקריקט הבינלאומית בשנת 2004. לאחר מכן הם אישרו את המבנה מחדש של מערכת הקריקט הבינלאומית, כאשר המהדורה הראשונה של הטורניר תתארח ב-2007.
מבנה החטיבה של הטורניר
מתכונת הטורניר מתוכננת כך שהקבוצות המובילות זוכות להתחרות בגמר על הגביע הנכסף. הטורניר מחולק למספר חטיבות, כאשר הקבוצות המובילות מתחרות בליגה הראשונה. הנבחרות מסווגות לראשונה לקבוצות על סמך הדירוגים שהונפקו על ידי מועצת הקריקט הבינלאומית. לאחר מכן, הקבוצות מוקצות לקבוצות המובילות בדירוג של ICC על סמך מעמדן הנוכחי. שמונה הנבחרות הטובות בעולם מתחרות כעת בטורניר. לאחר מכן נבחרות הקבוצות לטורניר, הנעשה על סמך הביצועים האחרונים של הקבוצה. לדוגמה, הקבוצה שזכתה במהדורה האחרונה של הטורניר תופסת בתור הקבוצה הבכירה בטורניר הבא. הקבוצות המובילות מחולקות לאחר מכן לשתי קבוצות, אשר מחולקות עוד יותר לאזורים כך שכל קבוצה משחקת זו מול זו במתכונת בית וחוץ. לאחר מכן, הקבוצה הבכירה מכל קבוצה עולה לגמר, שם היא מתחרה על המקום הראשון בטורניר.
קבוצות שהשתתפו בטורניר
אוסטרליה, אנגליה, ניו זילנד, איי הודו המערבית, דרום אפריקה וסרי לנקה הן כמה ממדינות הקריקט המובילות בעולם והתחרו בטורניר מאז המהדורה הראשונה ב-2007. בעוד אוסטרליה ואנגליה היו משתתפות קבועות בטורניר, ניו השתתפותה של זילנד בטורניר הוגבלה לשתי מהדורות בלבד. היעדרותם מהמהדורה האחרונה של הטורניר יוחסה לשינוי בהנהלת מועצת הקריקט של ניו זילנד. הודו המערבית, לעומת זאת, לא הצליחה לסיים בראש הטורניר מאז הקמתו. דרום אפריקה וסרי לנקה, לעומת זאת, היו הנבחרות הכי עקביות בטורניר, וסיימו במקום הראשון בטורניר בשתי הזדמנויות כל אחת. אפגניסטן, אירלנד, סקוטלנד, נפאל ואיחוד האמירויות הן חלק מהקבוצות המובילות מקטגוריות השותפים והשותפים שהשתתפו בתחרות מאז הקמתה.
רגעים ומשחקים בולטים בליגת הקריקט העולמית של ICC
היו כמה רגעים בלתי נשכחים בטורניר מאז הקמתו. אחד הרגעים המפורסמים ביותר בתולדות הטורניר הוא כאשר וויליאם פורטרפילד האירלנד קלע מאה שנה נגד איי הודו המערבית במהדורת הפתיחה של הטורניר. הניצחון לקח את אירלנד צעד אחד קרוב יותר להעפלה לגמר הטורניר. הניצחון של אוסטרליה מול אנגליה במהדורת 2010 של הטורניר הוא עוד רגע בלתי נשכח בהיסטוריה של הטורניר. ניצחון זה עזר לאוסטרליה להעפיל לגמר הטורניר, וגם ראה אותה זוכה בתואר בפעם הראשונה. גם בגמר הטורניר היו כמה רגעים כוססים ציפורניים. במהדורת 2010 של הטורניר, איי הודו המערבית ניצחו את ניו זילנד בהפרש של ארבע ריצות בלבד כדי לזכות בתואר הבכורה שלהם. אחד הרגעים הזכורים ביותר בגמר הטורניר היה כשניו זילנד ניצחה את אנגליה המארחת בגמר מהדורת 2012 של הטורניר.
כספי פרסים ופרסים עבור הטורניר
בהיותה אחד מטורנירי הקריקט הבינלאומיים המבוקשים ביותר, ליגת הקריקט העולמית של ICC ראתה מגוון רחב של כספי פרסים ופרסים שהוענקו כפרסים ל- צוותים מנצחים. כספי הפרסים שניתנו כפרסים בטורניר מאז הקמתו מפורטים להלן. במהדורת הפתיחה של הטורניר, הקבוצות המובילות קיבלו פרס כספי בסך 100,000 דולר. זה הוגדל ל-$150,000 במהדורה השנייה של הטורניר. במהדורה השלישית של הטורניר גדל כספי הפרסים ל-$250,000. המהדורה הרביעית של הטורניר הגדילה את הפרס הכספי ל-$750,000. זה הפך את הטורניר לאחד מטורנירי הקריקט הרווחיים ביותר ברחבי העולם. במהדורה החמישית של הטורניר עלה הפרס הכספי ל-1,000,000 דולר.
